המילה המפחידה להיום: דיאטה

אני כותבת את זה בהיסוס אדיר: אני מתחילה דיאטה.

באמת שקשה לי לכתוב את זה, כי אני לא לגמרי שלמה עם הרעיון, תמיד ידעתי שהמילה הזאת עושה לי רק רע וישר גורמת לי לעוט על הר בורקסים, אבל אין ברירה.

כבר השלמתי עם זה שאני אישה גדולה, אבל יש גבול ואני לא רוצה לגדול יותר ממה שאני עכשיו ואני מתחילה ללכת בכיוון מאוד שלילי עבורי. חאיר שחרשתי את חנויות השמנות הקרובות לביתי ומצאתי בגדים יפים ומחמיאים (מי היה מאמין שקיימים כאלה...), אבל שוב הם מתחילים ללחוץ קצת והבטן שוב משתפלת מהם ודי, נמאס לי להרגיש בהמה שלא מסוגלת לשלוט בעצמה.

זה מתחיל בדברים הקטנים, בזה שאתמול כשהלכתי לסרט- לקחתי פופקורן קטן יותר ומים במקום פופקורן ענק ומיץ. כל היום בא לי ויש לי חשקים, אבל אני נורא משתדלת שלא לאכול בין הארוחות וזהו. אני לא אכנס לדיאטת כסאח, כי אני יודעת שזה ישלח אותי הישר לעבר בולמוס אדיר מימדים, אלא פשוט, להתגבר על כל החשקים ועל כל ה"בא לי" שיושבים לי כל הזמן בראש.
בתכל'ס, זה באמת כבר עניין בריאותי, גם אם לא באמת בא לי להודות בזה.
אז אני ממש כל היום חושבת על אוכל (ומרגישה די מטורפת כתוצאה מזה... ) אבל נלחמת בעצמי שלא ללכת לאכול ולא להזמין הביתה את כל מה שבא לי.

אני שונאת את ההרגשה שיש לי כשאני אוכלת משהו שמן. מעבר לעובדה שאני בטוחה שכולם נועצים בי מבטים שאומרים "איך לעזאזל השמנה הזאת מרשה לעצמה לאכול את זה, באמת נראה לי שהיא צריכה את זה? גועל נפש". כמובן שזאת השלכה של הדברים שאני חושבת על עצמי כשאני אוכלת את הזבל שאני אוכלת, אבל בכל מקרה, אני רוצה להפסיק עם זה, להחזיר לעצמי את השליטה בחיים, את הקול הזה שמנסה להפריד בין טוב ורע בדברים שאני עושה למען עצמי.

אלו אותם דברים שעושים לי "רעש בראש" והגיע הזמן שאנטרל אותם.

אז זהו, יצאתי לדרך, אני אנסה.

ושוב, אני חוזרת ומזכירה לעצמי, על מנת שלא אאכזב את עצמי ולא אבהל מגודל האתגר- זוהי לא דיאטה, זוהי חזרה לאורח חיים נכון ובריא יותר.

אני לא אכנס לצום מיצים או כל בולשיט אחר. אוכל-4 3 ארוחות מסודרות ומעבר לזה- אוריד את הנשנושים. רעבה? יופי, יש אוכל. לא רעבה? לסתום את הפה.

אז זאת התכנית ואני מחזיקה לעצמי אצבעות :)