ובכן, כמעט חודש עבר מאותו מכתב מוטיבציה שכתבתי לעצמי. המצב די טוב מבחינת אוכל. יש פיתויים, אבל הם לא חזקים כמו בעבר ואני מצליחה להתנגד להם ביתר קלות. מזכירה לעצמי את המטרה הסופית, מזכירה לעצמי שאני לא מונעת מעצמי, אלא עוזרת לעצמי להגיע לאותה מטרה.
אתמול לעומת זאת, היה קשה.
היה לנו יום חברה, משמע- סוג של יום כיף עם פעילויות ספורטיביות כאלה ואחרות.
בין פעילות אחת לשניה עמדתי ונשנשתי ופתאום קלטתי שאני בולסת איזה 4 בורקסים כבר.
שתי מחשבות עלו לי לראש-
א. גאד! מה אני עושה? לא שמתי לב לזה בכלל!
ב. איכס, בטח כולם רואים אותי וחושבים "איך השמנה הזאת מרשה לעצמה לאכול כל כך הרבה". פתאום כל אחד נדמה לי שמסתכל עלי ועל הבורקס האומלל שאני מחזיקה בידי.
מה שקרה הוא מה שתמיד קורה כשאני חושבת את המחשבה השניה והוא- לאכול עוד. עוד ועוד ועוד. בגלל מחשבה א' הייתי יותר מודעת למה שאני עושה, הייתי מודעת לכל ביס וביס, אבל עדיין לא הצלחתי להימנע מהם.
גם אחרי זה בארוחת הצהריים, שהיתה לא ממש טעימה, בלסתי ודחפתי אוכל עד לרמה שבמשך כל שאר היום הרגשתי רע פיסית. האוכל היה תקוע לי בגרון ורציתי להקיא. קיוויתי שאקיא, כי זה ישחרר אותי מהמועקה הזאת שהיתה תקועה לי בגרון, אבל זה לא עזר.
אז כן, אפשר להגיד שיצאתי קצת מכיוון, שהתרחקתי קצת מהקו שאני מנסה לצעוד עליו, אבל אני אתיישר אליו בחזרה.
רציתי לכתוב שאני מקווה שאצליח להתיישר, אבל זה הרי תלוי בי ורק בי, אף אחד לא עוצר בעדי ואף אחד לא מאפשר את זה חוץ ממני. ולכן, אם אחליט שאני עושה את זה- לא יהיו יותר מכשולים. עדיין קשה לי להגיד בלב שלם שאני עושה את זה, אבל אני מנסה :)
מה שכן היה מעניין בזמן שחלף לו, הוא שהרגשתי יותר טוב לגבי הגוף שלי. הלכתי עם חצאיות וכשהסתכלתי במראה- לא ראיתי רק שומן וכו וכו, אלא אני ממש זוכרת שפעם אחת עברה לי בראש המחשבה שהרגליים שלי יפות! קשהלי עכשיו להחמיא לעצמי, כנראה שאני לא באותו מקום כרגע, אבל זאת המחשבה שעברה לי בראש אז ואני מנסה להישאר נאמנה אליה גם עכשיו :)
אני גם ממש מתחילה לשים לב לדברים חיוביים שיש אצלי ושאין אצל נשים אחרות, או שאצלי יש יותר מזה או דברים בסגנון.
זה מעניין, זאת תחושה לא מוכרת והיא נעימה לי מאוד.
וכאן, לא מדובר על הישגים או תחרותיות בכלל, אלא כל מיני הבחנות חיוביות שיש לי לגבי עצמי.
אני מרוצה מהכיוון הזה ומאוד רוצה להישאר בו.
אני ממש מחכה ללכת עם חצאית, כי אני מרגישה שזה מחמיא לי. אני מראה את הרגליים שלי בגאווה ומרגישה כמו מליון דולר כשאני עושה את זה.
אני מתרגלת לעצמי, לומדת לקבל את עצמי ולחיות עם עצמי בשלום, וזה באמת מה שכל כך שאפתי אליו. אני שמחה מאוד על כל העניין הזה :)
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה